פראבנים: המשבשים ההורמונלים שמתחבאים בתוך מוצרי הטיפוח וקוסמטיקה שלך ופוגעים בבריאות שלך

חומרים משמרים הינם חומרים טבעיים או סינתטיים שתפקידם לעכב גדילה של מיקרואורגניזמים בתעשיית המזון, הקוסמטיקה והפארמה.

הפראבנים הם חומרים משמרים סינתטיים ומבחינה כימית מוגדרים כאסטרים של

4hydroxybezoic acid (PHBA)

לפראבנים יש מבנה שלד אשר משמש כשרשרת היסוד. והם נבדלים זה מזה בשיירים שלהם שיכולים להיות שרשראות אלקיליות או טבעות ארומטיות.

הפראבנים הנפוצים בשימוש הם:

Methylparaben (MeP) ,Ethylparaben (EtP) , Propylparaben (PrP)

, Butylparaben (BuP), Pentylparaben (PeP)

Iso-propylparaben (iso-PrP) ,iso-butylparaben (iso-BuP), benzylparaben (BzP)

חלק מהפראבנים מסומנים גם באמצעות מספרי E-209,E-214,E216,E218 -E

השימוש הנרחב בפראבנים בתעשיית המזון, הפארמה והקוסמטיקה החל סביב שנת 1920

ובשנים האחרונות אנו עדים למחקרים רבים שנעשים בהקשר לנזקים הנגרמים משימוש

בהם. וזאת אף על פי שהם חומרים אשר מאושרים לשימוש במרבית מדינות העולם.

ההשפעות השליליות השונות של הפראבנים על הגוף בשימוש אקוטי או כרוני הביאה להגדרתם ככימיקלים משבשים הורמונלית.

הפראבנים משפיעים באופן כללי על המטבוליזם של הגוף וגורמים להפרעות ושיבושים הורמונליים בבלוטת האדרנל, בלוטת התריס, שחלות, אשכים, רחם, בלוטת הערמונית, גורמים להפרשה הורמונלית אשר מעודד גדילה ושגשוג תאים סרטניים, הגדרתם כאוביסיג'נים (obesogens) – חומרים הגורמים להשמנה, ובעלי השפעה על פיריון הגבר והאישה.

הפראבנים נספגים לגוף דרך בליעתם במזון או באמצעות מריחה טופיקאלית על-גבי העור. ספיגתם עולה במקביל לעלייה בטמפרטורת הגוף.

לאחר מריחתם על גבי העור הם עוברים ספיגה בשכבת הדרמיס. בעור חלק מהפראבנים עוברים תהליך הידרוקסליציה ופירוק חלקי של המולקולה. פעולת ההידרוקסילציה לא מורידה את האפקט השלילי הכללי של הפראבנים כמו עלייה בייצור מולקולות (ROS (reactive oxygen species  ו-NO (nitric oxide) – מולקולות מחמצנות חזקות הנחשבות לרדיקלים חופשיים וגורמות נזק תאי והזדקנות תאית מואצת. כמו כן הפראבנים גורמים גם לנקרוזיס (מוות תאי) של תאים קרטינוציטים בעור.

מכיוון שהעור נחשף במהלך היום לקרינת השמש לאחר שימוש ומריחה של מוצרים המכילים פראבנים זה מגביר את תופעות הלוואי שלהם בחשיפה לחום.

האסטרים של הפראבנים נספגים בקלות דרך העור או המזון ומערכת העיכול אל זרם הדם ורמתם נשארת יציבה אורך זמן.

פראבנים שעברו מטבוליזם לא מצטברים ברקמות, אך אלו לא עברו מטבוליזם כן מצטברים ברקמות (עדות לכך היא בדיקות פתולוגיות של רקמות עם סרטן שד שהכילו מצבורי פראבנים).

עדות לכך הנעשה שימוש נרחב בפראבנים הוא שניתן למצוא אותם ברקמות שומן של דגים ובע"ח באוקיינוס ובים. שאריות פראבנים בבני אדם נמצאו בנוזלי גוף כמו שתן, חלב אם, נוזל זרע, ודם של הוסת.

פראבנים עוברים גם דרך חבל הטבור בנשים הרות ולכן יכולים לגרום לפגיעה בהתפתחות העוברית.

בשנות ה-90 נטבע והוגדר המושג "כימיקלים משבשים הורמונלית"

EDCs –Endocrine Disrupting Chemicals

על-פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי WHO: "חומרים משבשים הורמונלית הם חומר חיצוני או תערובת המשנים את תפקוד המערכת האנדוקרינית, וכתוצאה מכך גורם להשפעות בריאותיות שליליות באורגניזם שלם,צאצאיו או תת-אוכלוסיות"

חומרים המוגדרים ככאלו הם חומרי הדברה כלורו-אורגניים, ביספינולים, פתלטים ופראבנים.

מאמר זה סוקר את השפעותיהן השליליות השונות של הפראבנים על גוף האדם באספקטים השונים ומטרתו לחשוף את המידע המדעי העדכני בנושא.

הפראבנים משפיעים על תפקוד המערכת האנדוקרינית בכמה רמות:

·       הם נקשרים לרצפטורים נוקלאריים (עג"ב גרעין התא) כליגנדים וגורמים להם להתנהג כאגוניסטים ואנטאגוניסטים. עד כה נחקרה השפעתם של:

estrogen receptors (ERs), androgen receptors (ARs), mineralocorticoid receptors (MRs), progesterone receptors (PRs), glucocorticoid receptors (GRs), thyroid receptors (TRs), peroxisome proliferator-activated receptors (PPARs), and aryl hydrocarbon receptors (AhRs)

·       ע"י קשירתם של הפראבנים לחלבונים בפלזמה הם גורמים להפרעות בפעילות ההיקפית של הורמונים כמו: aromatase, 5-reductase, 3-hydroxysteroid dehydrogenase (3-HSD), and 11- hydroxysteroid dehydrogenases (11-HSDs)

·       הפראבנים מפריעים לביו-סינתזה ולביו-טרנספורמציה של הורמונים טבעיים.

·       משפיעים על הרגולוציה של פעילות תעלות יוניות ולהפריע למעבר חומרים דרך ממברנת התא.

·       משפיעים ברמה האפיגנטית וגורמים למתילציות DNA ללא בקרה. הם גורמים למודיפיקציות של היסטונים ולהיות בעלות אפקט על RNA לא מקודד.

השפעת הפראבנים על רקמות אנדוקריניות

חוקרים בדקו את השפעת הפראבנים על תפקוד רקמות אנדוקריניות. מרבית הניסויים נעשו במודלים של בעלי חיים ובמינוני פראבנים גבוהים. המחקרים בדקו השפעה על משקל האיבר והמבנה שלו מבלי לחקור את התפקוד שלו, ולכן מחקרים אלו מספקים מסקנות כלליות על השפעת הפראבנים.

פראבנים מסוימים גרמו להגדלה של בלוטת האדרנל והקטנה של בלוטת התריס בחולדות.אבנורמליות במבנה בלוטת האדרנל ובמשקל שלה יכולים להוביל לסיבוכים משמעותיים שכן היא הבלוטה שמסנזת הורמונים סטרואידים (כמו קורטיזול), גלוקו-קורטיקוסטרואידים (כמו אלדוסטרון) ואת הבסיס ליצירת הורמוני המין.פראבנים מסוימים גרמו להקטנת המסה של איברי הרבייה ל חולדות זכריות, ואחרים להגדלת הרחם, השחלות ושינוי במבנה המורפולוגי שלהן בקרב חולדות נקביות.במחקרים על חולדות בהיריון נמצא שפראבנים גרמו לשינויים היסטו-פתולוגיים בבלוטת הערמונית והאשכים, כמו גם בהקטנה של איברי הרבייה של הצאצאים שלהן (אשכים, שחלות וגדילת הפטמות).

פראבנים משפיעים על גנים שמקודדים לחלבונים שמעורבים ברגולציה וטרנסלוקציה של כולסטרול דרך ממברנת המיטוכונדריה ולכן מפריעים לתהליך יצירת הורמונים סטרואידים.

השפעת פראבנים על הורמוני מין סטרואידים

במחקרים נמצא כי ישנה השפעה על כמות הטסטוסטרון אשר מעורב בתהליך יצירת תאי הזרע. נצפו כמויות נמוכות של ההורמון בקרב חולדות זכריות אשר נחשפו לפראבנים וכן נצפתה ירידה בכמות רזרבת תאי הזרע באפידידמיס (באשכים), גם איכות תאי הזרע בהם נמצאה ירודה.

בקרב מכרסמות נקביות נצפתה ירידה בריכוז LH ן-FSH בסרום. והצאצאים שלהן הראו ירידה ברמות הטסטוסטרון כמו גם שינויים ברמות LH ו- FSH בצאצאיות שלהן.

הגן CYP19a1  מקודד לאנזים שנקרא ארומטאז. אנזים זה הופך הורמונים אנדרוגניים לאסטרוגניים: 17-ביטא אסטרדיול,אסטריול ואסטרון. חשיפה לפראבנים גרמה לירידה בביטוי הגן לייצור ארומטאז אשר גרמה לשינוי ברמות האנדרוגניים והאסטרוגניים.

פראבנים מסוימים גורמים לשינויים באנזימים מטבוליים אשר יכוים להסביר את העלייה ברמות האסטרדיול. יתרה מכך, פראבנים מעכבים את פעילות האנזים (SULT) סולפוטרנפראז אשר גורם לזירוז סולפציה של אסטרוגן. ולכן פראבנים מעלים באופן בלתי-ישיר רמות של אסטרוגן אשר גורם להשפעות אסטרוגניות שונות החל משיבוש במחזור החודשי ונגזרותיו וכלה בסרטן על רקע הורמונלי.

הפראבנים יכולים להיקשר ל-ER (אנדופלסמטיק רטיקולום) בתוך התא בצורה תחרותית ומכיוון שיש להם יכולת דמוית אסטרוגן הם משפיעים על ביטוי גנים ב-ER  בעיקר בתאי שומן, עצמות, כליות, כבד, תאי מערכת החיסון, מערכת קרדיו-ווסקולרית, איברי רבייה, שופכה,שחלות, אשכים, שלפוחית שתן, בלוטת הערמונית, ריאות ומערכת העצבים המרכזית.

השלכות של הפרעות בהורמוני מין סטרואידים לאחר חשיפה לפראבנים

הפרעות באסטרוגן הם אחד הגורמים אשר מאפשרים את ההתקדמות של תאי סרטן ברקמות אשר רגישות לטיפול הורמונלי למשל:  שד, שחלות וצוואר הרחם. ולכן איקטוב מאסיבי של ה-ER משפיע על ביטוי גנים האחראים לייצור פקטורי גדילה כמו IGF-1  ו-EGF אשר מהווים בסיס לשפעול ושגשוג של תאים סרטניים.

לפראבנים יש יכולת השפעה על הפוריות. במחקרים שבוצעו נמצא כי ישנה ירידה ביכולת הכניסה להיריון בקרב זוגות בהם נמדדו רמות גבוהות של פראבנים בשתן. תוצאה זו לא קשורה ישירות לפראבנים עצמם אלא לסטרס האוקסידטיבי הגבוה כתוצאה מחשיפה אליהם. סטרס זה תורם גם להתפתחות אנדומטריוזיס ותסמונת שחלות פוליציסטיות. הוצעה הסברה כי חשיפה לפראבנים יכולה להיחשב כגורם סביבתי אשר גורם לאי פריון.

כמו כן, נמצאה קורלציה שלילית בין אורך המחזור החודשי לרמות הפראבנים שנמצאו בשתן של נשים. במחקר אחר נמצא כי החשיפה לפראבנים גרמה לירידה ברזרבה השחלית ולהזדקנות מוקדמת של השחלות.

השפעת הפראבנים על תאי שומן והתפתחות נוירולוגית:

התפקיד העיקרי של תאי שומן הוא אחסון אנרגיה. התאים המרכזיים הנבנים בתהליך זה הם אדיפוציטים. תאים אלו מסוגלים לייצר הורמונים כמו לפטין ואדיפונקטין, ולכן תאי שומן מקוטלגים כאיבר אנדוקריני. מספר תהליכים תאיים אשר מתרחשים בתאי השומן נמצאים תחת פיקוח של ביטוי תאי (חלוקה, גדילה, הפרשת הורמונים) והם נמצאים תחת רגולציה של מנגנונים מולקולריים למשל איקטוב של PPAR (peroxisome proliferator-activated receptor).

פראבנים משפיעים על גדילה של תאי שומן וגורמים לשינויים מורפולוגיים ובעיקר הצטברות ליפידים תוך תאיים אשר מקושרת להפרשה מוגברת על לפטין ואדיפונקטין.

חוסר איזון בהומוסטאזיס של ההורמונים הוא הגורם להתפתחות הפרעות נוירולוגיות שונות. חשיפה מוקדמת לפראבנים הראתה השפעה על ההתנהגות הסוציאלית בבגרות כמו גם פגיעה ביכולת הלמידה והזיכרון הקרב צאצאי חולדות שהיו בהיריון ונחשפו לפראבנים.

על אף הנזקים הרבים שמדווחים לאור שימוש מצטבר וקבוע במוצרים המכילים פראבנים מוצרים אלו עדיין מותרים לשימוש בתעשיית המזון, הפארמה והקוסמטיקה. משרדי בריאות ברחבי העולם עדיין מצהירים כחומרים אלו בטוחים לשימוש.

כאמור, בדרך כלל עובר כעשור מהרגע שמצטבר מספיק ידע מדעי וראיות אשר מניחות את הדעת על לרגע שבו מאמצים את ההמלצות המדעיות לכדי פרקטיקה של יצירת הגבלות בשטח. נכון להיום עדיין מתירים את השימוש בהם בתעשיית הקוסמטיקה אם כי ברמות מסוימות ותחת הגבלות מסוימות של שימוש בסוגי פראבנים מסוימים אך עדיין מרבית מוצרי הטיפוח והקוסמטיקה מכילים רכיבים אלו.

משעה שמידע זה זמין לפנינו ויש לנו יכולת לקבל החלטות מושכלות וישנן חלופות בטוחות וטובות לשימוש במוצרי קוסמטיקה נטולי פראבנים, אני ממליצה בחום לעשות בחירה מושכלת בבחירת מוצרי הטיפוח והקוסמטיקה שתשתמשו בהן לכן ולילדכן.

מקווה שמצאתן במאמר זה שימושי ומרחיב את הדעת והידיעה.

כאן תמיד כדי לשקף את האמת שמאחורי המדע, הרפואה והמספרים.

ד"ר טני ארוש